עקרונות אסתטיים

דמיינו קו מאוזן המחבר בין זוויות העיניים. החיוך צריך להיות מקביל אליו. זהו הבסיס לחיוך נעים ואסתטי.

דמיינו קו אורכי העובר בין מרכז המצח, דרך האף ועד מרכז הסנטר. זהו ציר הסימטריה של הפנים. בחיוך אסתטי יש חשיבות רבה לסימטריה. אבל גם אם לא מתאפשרת סימטריה מושלמת, אנחנו יודעים כיצד ליצור אשליה של סימטריה. ניתן "ליצור" סימטריה בין שתי השיניים הקדמיות המרכזיות ובין שאר השיניים הקרובות לקו האמצע. (ה"טריק" הוא שככל שמתרחקים מקו האמצע, חוסר הסימטריה פחות מורגש).

מרכיב מרכזי של החיוך הוא קו החיוך. זהו הקו הדמיוני המחבר בין משטחי הלעיסה של השיניים העליונות, הקו שמשרטטים קצות השיניים העליונות. קו חיוך קשתי נראה צעיר יותר ומדגיש נעורים. בחיוך מושלם הקו הדמיוני הזה עוקב אחר הקשת הנוצרת על ידי השפה התחתונה. קו חיוך שטוח יוצר מראה מבוגר ושחוק. אצל נשים, לרב, קו החיוך קשתי יותר מאשר אצל גברים, ועוקב אחר קו השפה התחתונה.

קו החניכיים מחבר בין הנקודות הגבוהות של החניכיים מסביב לשיניים העליונות. בצורה האידיאלית, קו זה עוקב אחרי קו השפה העליונה, חושף במידה מועטה את החניכיים, ומציג בצורה אופטימלית את השיניים.

חיוך עמוק מאפשר חשיפה אידיאלית של השיניים, מהקדמיות עד האחוריות. בחיוך צר השיניים האחוריות ניצבות בצל, והשיניים הקדמיות נראות כמו עומדות לבדן.

אמברוזורות הן החללים המשולשים הקטנים בין קצוות השיניים. צורתן חשובה לרושם שמותיר החיוך. בלעדיהן השיניים נראות כמו קלידי פסנתר.הן צריכות להיות מזעריות בין שתי השיניים הקדמיות ורחבות יותר ככל שמתקדמים לעבר השיניים האחוריות.

יחס הזהב הוא יחס מספרי חשוב בתחומים שונים של אסתטיקה, אמנות ועיצוב. יחס זה, ידוע גם בתורת האסתטיקה של החיוך, כיחס בין רוחביהן של שש השיניים הקדמיות. אין זה כלל ברזל, אולם הוא יכול לשמש נקודת מוצא טובה לעיצוב החיוך. לפי כלל זה, היחס הנכון בין רוחב השיניים הוא 1.6:1:0.6.

לחיוך מושלם חשובות פרופורציות נכונות בין האורך והרוחב של כל שן ושן. לכל שן פרופורציות מתאימות משלה. לדוגמא: היחס האידיאלי המומלץ בשן המרכזית הוא 1:0.7 בין האורך לרוחב.